כמה אני צמא לאהבה

מַבִּיטָה אֲנִי בַּמַּרְאָה, מִתְפַּעֶלֶת מִיָּפְיִי
בְּדִירָה נְקִיָּה וְנוֹעִימָה, אַךְ רֵיקָה הִיא מִכֹּל חַיִּים
רַעַשׁ הָמוֹן מַגִּיעַ אֵלַי מִן הַחוּץ
אַךְ בָּעִיר הַזֹּאת, לְבַדִּי אֲנִי בְּתוֹךְ הַמְּרוּץ

אֵלִי, הַגֵּד לִי לָמָּה אֲנִי לְבַד?
כּוֹס סַבְלָנוּתִי כְּבָר נִשְׁתְּתָה עַד תֹּם לְבַד
יָפָה אֲנִי וּנְבוֹנָה, רַכָּה וּצְעִירָה
אַךְ בְּעֵינֵי גְּבָרִים כְּאִלּוּ אֵינֶנִּי נִרְאֶית כְּלָל

פזמון
כַּמָּה צוֹמָאָה אֲנִי לִטְעִימַת אַהֲבָה,
לְהַחֲיוֹת פֶּרַח יָבֵשׁ.
בְּתוֹךְ נַפְשִׁי רַק גְּשָׁמִים,
בּוֹא אֵלַי כְּבָר, אַל תְּאַחֵר.
כַּמָּה צוֹמָאָה לָאֵשׁ שֶׁל אַהֲבָה,
חַבֵּק אוֹתִי חָזָק יוֹתֵר,
רוֹצָה לְהִתְמַלֵּא בְּךָ
בְּדִירָה נְקִיָּה אַךְ רֵיקָה.

בית 2
לוֹבֶשֶׁת שְׂמָלוֹת יָפוֹת בְּכָל מָקוֹם אֲנִי
בְּגָדִים קַלִּים וַעֲדִינִים כְּמוֹ חֲלוֹם רַךְ וְנָקִי
וְלַיְלָה כָּל כָּךְ חַם וּמָלֵא תְּשׁוּקָה
אַךְ אֵין אִישׁ שֶׁיִּרְצֶה אוֹתִי, אֵין לִי תְּשׁוּבָה
קוֹרֵאת אֶת Arthur Rimbaud בַּדְּמָמָה
אַךְ אֵיפֹה הַמַּעֲנֶה לְנֶפֶשׁ טוֹבְעָה?
חוֹלֶמֶת לֶאֱהֹב וְלִרְקוֹד
אַךְ כְּאִלּוּ נִגְזַר עָלַי לְבַד לַעֲמֹד

פזמון

בית 3
בַּחַלּוֹן קָפָא חֹשֶׁךְ קָר
וְהַכֹּל סָבִיב כְּאִלּוּ נִשְׁבָּר
הַתֵּה הִתְקָרֵר, הַמִּטָּה רֵיקָה
אוֹתָהּ שִׁגְרָה שֶׁל חַיִּים חוֹזֶרֶת כָּכָה
צְעָדִים נֶעֱלָמִים מֵעֵבֶר לַקִּיר
סוּדִי מְטַיֵּל עִם אַחֶרֶת בָּעִיר
הַגִּיטָרָה בּוֹכָה בַּשֶּׁקֶט הַקָּר
שֶׁגַּם לִי צָרִיךְ מִישֶׁהוּ אֵי שָׁם