אֵלִי

[בֵּית א׳]
אֵלִי,
הַצִּילֵנִי מִסַּעַר קָשֶׁה,
מֵהַפַּחַד וּמֵהָרַעַשׁ שֶׁבְּפֶּשַׁע,
הֱיֵה אִתִּי כְּמוֹ אָז, בַּשֶּׁקֶט.
אֵלִי,
אַל תַּחְמֵיר, אַל תִּשְׁפֹּט,
הַרְפֵּה לִי, תֵּן רַק טִפָּה שֶׁל תִּקְוָה —
אַל נָא תַּעַזְבֵנִי כָּעֵת.
אֵלִי, אֵלִי,
שׁוּב קָרֵב, כְּמוֹ קֹדֶם — מְעַט.

[בֵּית ב׳]
לַיְלָה,
סוּר מִמֶּנִּי, עֲזוֹב נַפְשִׁי,
לֹא אוּכַל לָשֵׂאת עוֹד אֶת חֲשָׁכִי,
שֶׁמֶשׁ, תֵּן בִּי אוֹר בָּהִיר.
לַיְלָה,
בַּת תְּהוֹם וַאֲפֵלָה,
אֵין לִי כֹּחַ, לֹא נְשָׁמָה שְׁלֵמָה,
יֵשׁ עוֹד שִׂמְחָה — אֲנִי מַאֲמִין.
לֵךְ, לַיְלָה,
בּוֹא שַׁחַר — פָּנַי תָּאִיר.

[בֵּית ג׳]
כְּאֵב,
אַל תִּצְרֹב בִּי, אַל תַּכֶּה,
רַחֵם רֶגַע, תֵּן מְנוּחָה דַּקָּה,
פְּתַח בִּי פֶּתַח רְפוּאָה.
כְּאֵב,
דַּי כְּבָר — שָׁתִיתִי דֵּי דִּמְעָה,
מַדּוּעַ שׁוּב תָּבוֹא בְּלִי הַזְמָנָה?
תֵּן רַק תִּקְוָה וּתְשׁוּעָה.
סוּר, כְּאֵב,
הַנְחֵנִי לִנְשִׁימָה שְׁקֵטָה.